<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קי"ד</h1>
<h2>דף נב:</h2>
[גיטין מ"ח ע"א] אמר (ליה) רב יוסף אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי כו'. וקשיא לר' בשלמא לר' יוחנן דמצא ידיו ורגליו כדקאמר תלמודא דאי סבירא ליה האחין שחלקו לקוחות הן מכל מקום מביאין ביכורים דהא סבירא ליה קנין פירות כקנין הגוף דמי ומביאין וקורין. ולריש לקיש נמי ניחא (ליה) דאע"ג דסבירא ליה קנין פירות לאו כקנין הגוף מכל מקום מביאין ביכורים דסבירא ליה האחין שותפין הוו. אלא אנן היאך מוצאין אנו ידינו ורגלינו הא דסבירא לן כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמו דאיפסיקא הלכתא כוותיה ביבמות בהחולץ. וגם כר' יוחנן דאחין לקוחות הן דר' יוחנן קאי בשיטתיה דרב נחמן דאמרי' בקידושין [מ"ב ע"ב] בפרק (המקדש) [האיש מקדש] אמר רב נחמן האחין שחלקו הרי הן כלקוחות ופסקינן כוותיה דרב נחמן בבבא בתרא בהמוכר את הבית. ואע"ג דפסקינן בבית כור הלכה בטלה מחלוקת והיינו כרב דאמר האחין שחלקו יורשין הוו התם לאו משום דיורשין הוו אלא משום דלההיא מילתא כיורשין דמי (הוי). תדע דרב אסי אמ' נוטל רביע בקרקע ורביע במעות עלה דההיא ומפרשי' דמספקא ליה אי כיורשין דמי אי כלקוחות דמי. וסבירא ליה בעלמא דלקוחות הן. דאמ' ר' אסי אמ' ר' יוחנן האחין שחלקו לקוח' הן אלמא כיורשין דמי ולא יורשין לגבי ברירה. אלמא לקוחות כר' יוחנן לית ליה ברירה. ומשום הכי משוי להו לקוחות בפר' מרובה. והא עדיפא למימר מלתרוצי דרב אסי הא דידיה הא דרביה אי נמי [ר' אסי לחוד] ורב אסי לחוד. דלאו מילתא היא מדפסיק הלכתא כר' הושעיא בשילהי ביצה דיש ברירה בדרבנן מכלל דבדאוריתא אין ברירה. אע"ג דקיימא לן משנת דר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ואיהו אית ליה ברירה בשור שגנח את הפרה גבי המדלה מים מן הבור דמייתי האי דנדרים השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס בחצר ר' אליעזר בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו אלמא בדאוריתא אית ליה ברירה. מכל מקום אין הלכה כן דהיכא דמוכח תלמודא לא סמכינן אמשנת ר' אליעזר בן יעקב. וברוב ספרים בפרק קמא דבבא קמא גבי ההיא (דרוב) דרב (דרוב) גבי אחין שחילקו כו' דקאמר רב עלה בטלה מחלוקת גרסי' קסבר כיורשין דמו ולא גרסי' יורשין הוו. ולפי סברתינו שאנו סוברין קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואחין לקוחות נמצא דלא משכחת לה דמייתי ביכורים אלא חד בר חד. ועוד קשיא דר' יהודה אדר' יהודה. דהכא במסקנא אמרי' לעולם אימא לך ר' יהודה ור' שמעון קסברי קנין פירות כקנין הגוף דמי ובבבא קמא [צ' ע"א] בהחובל תניא ר' יהודה אומר שני ישנו בדין יום או יומים קסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ועוד למה אמר התלמוד הא דקנין פירות והביא ברייתא דמצינן למידחה אותה דשדה אחוזה. (ש)[ה]לא היה יכול למצוא בלא דיחוי תנאים חולקין בקנין פירות בהחובל על (יום) דין [יום] או יומים. ומתרץ [ר'] בכל מקום הלכתא כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כדפסקינן בהחולץ חוץ מביכורים ושדה אחוזה דהא כת' בהו בביכורים ולביתך ובשדה אחוזה כת' אם משדה מקנתו כמו שדורש ר' מאיר. ותדע דלית הלכתא כריש לקיש בביכורים מדלא הביאה בהחולץ כשפסק הלכתא כריש לקיש בהני תלת. אבל הביא אותה דהכותב נכסין. וגם כשאמר ואזדו לטעמיהו לא רצה להביא אותה דיבמות דהכותב משום דלא מיירא [רק] בביכורים. ואע"ג דאמ' רבא קרא ומתניתא מסייע ליה לריש לקיש לית הלכתא כוותיה דהא סבירא ליה לרבא אחין לקוחות הן כדאמרי' בהאיש מקדש אמר רבא אמר רב נחמן האחין שחלקו לקוחות הן וריש לקיש סבירא ליה שותפין הן כדפרישי' לעיל. דאי סבירא ליה לקוחות הן לא מצא ידיו ורגליו. וכמו כן תמצא בהזהב בבבא מציעא דקרא ומתנית' מסייע ליה לריש לקיש דאמר התם משיכה קונה מן התורה וקיימא לן הלכה כר' יוחנן דאמר מעות קונות. והא דאמר בעלמא קסבר (ר' יוחנן) ר' יהודה ור' שמעון קנין פירות כקנין הגוף דמי בעלמא זהו גבי ביכורים ושדה אחוזה כי היכי דלא תיקשי (כ)[ד]ר' יהודה אדר' יהודה בהחובל ולפיכך (ההיא) [הביא] על לימא כתנאי אותה משדה אחוזה לא רצה להביא אותה דיום או יומים שנשנית בהחובל לפי שבאילו שנים קיימא לן קנין פירות כקנין הגוף דמי כר' יוחנן. אבל בעלמא קיימא לן כריש לקיש כדפסקי' ביבמות. ותו לא מידי.
<h2>דף נז.</h2>
[גיטין מ"ח ע"א] אמר (ליה) רב יוסף אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי כו'. וקשיא לר' בשלמא לר' יוחנן דמצא ידיו ורגליו כדקאמר תלמודא דאי סבירא ליה האחין שחלקו לקוחות הן מכל מקום מביאין ביכורים דהא סבירא ליה קנין פירות כקנין הגוף דמי ומביאין וקורין. ולריש לקיש נמי ניחא (ליה) דאע"ג דסבירא ליה קנין פירות לאו כקנין הגוף מכל מקום מביאין ביכורים דסבירא ליה האחין שותפין הוו. אלא אנן היאך מוצאין אנו ידינו ורגלינו הא דסבירא לן כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמו דאיפסיקא הלכתא כוותיה ביבמות בהחולץ. וגם כר' יוחנן דאחין לקוחות הן דר' יוחנן קאי בשיטתיה דרב נחמן דאמרי' בקידושין [מ"ב ע"ב] בפרק (המקדש) [האיש מקדש] אמר רב נחמן האחין שחלקו הרי הן כלקוחות ופסקינן כוותיה דרב נחמן בבבא בתרא בהמוכר את הבית. ואע"ג דפסקינן בבית כור הלכה בטלה מחלוקת והיינו כרב דאמר האחין שחלקו יורשין הוו התם לאו משום דיורשין הוו אלא משום דלההיא מילתא כיורשין דמי (הוי). תדע דרב אסי אמ' נוטל רביע בקרקע ורביע במעות עלה דההיא ומפרשי' דמספקא ליה אי כיורשין דמי אי כלקוחות דמי. וסבירא ליה בעלמא דלקוחות הן. דאמ' ר' אסי אמ' ר' יוחנן האחין שחלקו לקוח' הן אלמא כיורשין דמי ולא יורשין לגבי ברירה. אלמא לקוחות כר' יוחנן לית ליה ברירה. ומשום הכי משוי להו לקוחות בפר' מרובה. והא עדיפא למימר מלתרוצי דרב אסי הא דידיה הא דרביה אי נמי [ר' אסי לחוד] ורב אסי לחוד. דלאו מילתא היא מדפסיק הלכתא כר' הושעיא בשילהי ביצה דיש ברירה בדרבנן מכלל דבדאוריתא אין ברירה. אע"ג דקיימא לן משנת דר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ואיהו אית ליה ברירה בשור שגנח את הפרה גבי המדלה מים מן הבור דמייתי האי דנדרים השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס בחצר ר' אליעזר בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו אלמא בדאוריתא אית ליה ברירה. מכל מקום אין הלכה כן דהיכא דמוכח תלמודא לא סמכינן אמשנת ר' אליעזר בן יעקב. וברוב ספרים בפרק קמא דבבא קמא גבי ההיא (דרוב) דרב (דרוב) גבי אחין שחילקו כו' דקאמר רב עלה בטלה מחלוקת גרסי' קסבר כיורשין דמו ולא גרסי' יורשין הוו. ולפי סברתינו שאנו סוברין קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואחין לקוחות נמצא דלא משכחת לה דמייתי ביכורים אלא חד בר חד. ועוד קשיא דר' יהודה אדר' יהודה. דהכא במסקנא אמרי' לעולם אימא לך ר' יהודה ור' שמעון קסברי קנין פירות כקנין הגוף דמי ובבבא קמא [צ' ע"א] בהחובל תניא ר' יהודה אומר שני ישנו בדין יום או יומים קסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ועוד למה אמר התלמוד הא דקנין פירות והביא ברייתא דמצינן למידחה אותה דשדה אחוזה. (ש)[ה]לא היה יכול למצוא בלא דיחוי תנאים חולקין בקנין פירות בהחובל על (יום) דין [יום] או יומים. ומתרץ [ר'] בכל מקום הלכתא כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כדפסקינן בהחולץ חוץ מביכורים ושדה אחוזה דהא כת' בהו בביכורים ולביתך ובשדה אחוזה כת' אם משדה מקנתו כמו שדורש ר' מאיר. ותדע דלית הלכתא כריש לקיש בביכורים מדלא הביאה בהחולץ כשפסק הלכתא כריש לקיש בהני תלת. אבל הביא אותה דהכותב נכסין. וגם כשאמר ואזדו לטעמיהו לא רצה להביא אותה דיבמות דהכותב משום דלא מיירא [רק] בביכורים. ואע"ג דאמ' רבא קרא ומתניתא מסייע ליה לריש לקיש לית הלכתא כוותיה דהא סבירא ליה לרבא אחין לקוחות הן כדאמרי' בהאיש מקדש אמר רבא אמר רב נחמן האחין שחלקו לקוחות הן וריש לקיש סבירא ליה שותפין הן כדפרישי' לעיל. דאי סבירא ליה לקוחות הן לא מצא ידיו ורגליו. וכמו כן תמצא בהזהב בבבא מציעא דקרא ומתנית' מסייע ליה לריש לקיש דאמר התם משיכה קונה מן התורה וקיימא לן הלכה כר' יוחנן דאמר מעות קונות. והא דאמר בעלמא קסבר (ר' יוחנן) ר' יהודה ור' שמעון קנין פירות כקנין הגוף דמי בעלמא זהו גבי ביכורים ושדה אחוזה כי היכי דלא תיקשי (כ)[ד]ר' יהודה אדר' יהודה בהחובל ולפיכך (ההיא) [הביא] על לימא כתנאי אותה משדה אחוזה לא רצה להביא אותה דיום או יומים שנשנית בהחובל לפי שבאילו שנים קיימא לן קנין פירות כקנין הגוף דמי כר' יוחנן. אבל בעלמא קיימא לן כריש לקיש כדפסקי' ביבמות. ותו לא מידי.
